#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שהחשיך לו בדרך, האם עדיף ליתן מעותיו לגוי או להניחם על חמור?	"אם הוא חמורו עדיף ליתנם לגוי מפני חשש שביתת בהמתו [אע&quot;פ שאינו עובר על שביתת בהמתו אם מניחו כשהוא הולך (ר&quot;ן, מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה על)], אבל אם החמור אינו שלו עדיף להניחם על החמור (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שכר החמור מגוי?	"מעיקר הדין קיי&quot;ל דשכירות לא קניא אפי&#x27; לחומרא כדאשכחן ביבמות (ס&quot;ו ע&quot;ב) דישראל ששכר בהמה מכהן שמותר להאכילו כרשיני תרומה ואפ&quot;ה יש חוששין לחומרא דשכירות קניא [וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ו) במג&quot;א (שם ס&quot;ק ח&#x27;) בשם ההגהות אשר&quot;י ומחה&quot;ש ומ&quot;ב (שם ס&quot;ק י&quot;ב)], ולפיכך עדיף ליתנם לגוי [אבל הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק א&#x27;) מצדד דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא עדיף ליתנם על החמור ולא יעבור על איסור אמירה לנכרי (וכן מצדד הערוה&quot;ש סעי&#x27; ה&#x27;), ועוד מצדד הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;) דאפשר דעדיף להניחו אפי&#x27; על בהמתו חבירו דאינו עובר על לפני עור מפני שחבירו אנוס {וצ&quot;ע דאסור להכשיל חבירו אפי&#x27; באונס שהרי אסור למכור לו נבילה, וגם צריך להקיץ כהן שישן בבית שיש בו מת, וגם אם יש צואה אצל חבירו המתפלל צריך להפרישו, וצ&quot;ל דאיסורי שבת שאני דתלוי במחשבתו א&quot;נ שאני שביתת בהמתו בפרט דהחיוב הוא להשתדל להפריש בהמתו ממלאכה, ועדיין צ&quot;ב, וע&quot;ע בביה&quot;ל לקמן (ס&quot;ס ש&quot;ה) דהביא בשם הגר&quot;א דאינו עובר על שביתת בהמתו אלא כשעושה ברצונו} (ביה&quot;ל ד&quot;ה חמורו)], אכן אם שכר הגוי שיוליכנו ממקום למקום ואחריות של הבהמה מוטל על הגוי בודאי אין הישראל מצווה על שביתתו ועדיף להניחם על הבהמה (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [וכיון שיש שם גוי נמי א&quot;צ להניח עליו כשהוא מהלך (ביה&quot;ל ד&quot;ה חמורו)]"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו אסור לצוה לגוי משום איסור אמירה לנכרי?	"כאן התירו חז&quot;ל מפני שיש חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחיישינן שמא יעבור ד&#x27; אמות ברה&quot;ר"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכרמלית?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) ס&quot;ל דלא התירוהו בזה&quot;ז דליכא רה&quot;ר [כיון דלא אתי לידי איסור דאורייתא דהעברה ד&#x27; אמות ברה&quot;ר], אבל שאר האחרונים מתירים אפי&#x27; בזה&quot;ז דכרמלית, וכן נקט המ&quot;ב (ס&quot;ק ב&#x27;), וביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ד&#x27;) דכיון שהוא כרמלית קיל טפי ג&quot;כ כשהוא עושה ע&quot;י גוי דהוי שבות דשבות."	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה במשא כבד שא&quot;א ליתנו לגוי?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דאז צריך למכור חמורו להגוי [בכסף ובמשיכה, וגם ימכור לחלוטין ולא רק לשבת (ביה&quot;ל ד&quot;ה נותן)] או להפקירו [לכתחילה בפני ג&#x27;, ואם זה א&quot;א בפני אחד לצאת דעת הרמב&quot;ם, ובדיעבד יכול להפקירו אפי&#x27; בינו לבין עצמו לפי הרא&quot;ש (ביה&quot;ל ד&quot;ה נותן)] כדי שלא יעבור על שביתת בהמתו, והוסיף החיי&quot;א (כלל נ&quot;ח) דהיכא דלא החשיך לו בדרך אלא שרוצה להקל למכור בהמותיו לגוי לא יקיל יותר ליתן לו חפצים בשבת אלא ישארו בידיו עד מוצאי שבת (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;)"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם איכא חילוק בין מבעוד יום לחשיכה?	"רש&quot;י (שבת קנ&quot;ג ע&quot;א) פי&#x27; דמיירי מבעוד יום, והשיג עליו הרא&quot;ש הרי מבואר בגמ&#x27; דטעם ההיתר הוא משום אין אדם מעמיד עצמו על ממונו וא&quot;כ יהא מותר אפי&#x27; משחשיכה, ותי&#x27; השלטי הגיבורים דרש&quot;י מודה דמותר אפי&#x27; משחשיכה אלא דעדיף ליתנו מבעוד יום משום איסור מוקצה [וכ&quot;כ הגר&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) בדעת הרמב&quot;ם (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;, ערוה&quot;ש סעי&#x27; א&#x27;) {וצ&quot;ב קצת למה התירוהו בכלל לטלטל מוקצה, לימא לגוי להגביה הכיס (ר&quot;י באק)}]. ועוד כתב הרא&quot;ש דמערב שבת אפשר לקצוץ עם הגוי, אכן הרבה תרצו לרש&quot;י (עי&#x27; מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; ד&#x27;) דלא מהני קציצה בכה&quot;ג דפשוט דמצוה להגוי להעבירם בשבת גופה [וכן מצינו במ&quot;ב לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ה ס&quot;ק כ&quot;א) דבמקום שיום השוק הוא שבת אסור לומר לגוי למכור חפציו דהוי כאילו מצוה לו למכור בשבת], ולמעשה פסק השו&quot;ע דמותר ליתנם להגוי אפי&#x27; משחשיכה וא&quot;צ לקצוץ, ומיהו המ&quot;ב (ס&quot;ק ג&#x27;) הביא מא&quot;ר דמבעוד יום טוב לקצוץ עמו {וצ&quot;ב מהו המעלה בקציצה, ואמנם בא&quot;ר משמע דהוא מחויב לקצוץ (וכן נקט הערוה&quot;ש סעי&#x27; ג&#x27;), אבל המ&quot;ב רק כתב דהוא טוב, ונראה לפרש דמהרא&quot;ש משמע דאם אינו אומר לו בפירוש לעשות מלאכה בשבת מותר ע&quot;י קציצה [ודלא כמו שכתבנו לעיל ביום השוק], ועל כן טוב לכתחילה לקצוץ לצאת שיטה זו אע&quot;פ שמדינא קיי&quot;ל דלא מהני קציצה בכי האי גוונא}"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מצא מציאה?	"לל&quot;ק בגמ&#x27; אם כבר באה לידו הוי כשלו ומותר ואם לא באה לידו אסור, אבל לל&quot;ב הוי איבעיא דלא איפשיטא כשבאה לידו כיון דלא טרח בה, ולהלכה, הר&quot;ן והרמב&quot;ם מקילין כל&quot;ק משום ספק דרבנן לקולא, אבל מסתימת הרי&quot;ף והרא&quot;ש משמע דכל מציאה אסור אפי&#x27; אם באה לידו, אכן הטור מקיל במציאה שבאה לידו דס&quot;ל דסתימת הרי&quot;ף והרא&quot;ש אינו ראיה דפשוט דמיירי כשלא באה לידו דאילו באה לידו הוי ככיסו ממש, וכן פסק השו&quot;ע דאם באה לידו מותר וכלישנא קמא"	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לו רק מעט כסף?	"כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ח) דמסתבר כיון דחז&quot;ל התירו רק משום אין אדם מעמיד עצמו על ממונו זהו רק בממון הרבה ולא במעט, אבל כיון שלא מצינו חילוק זה בגמ&#x27; ופוסקים צ&quot;ל דעשו לא פלוג והתירו כל הפסד ממון ואפי&#x27; מעט."	סימן רסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם אין עמו גוי?	"מניחו על חמורו כשהיא מהלכת [עקרה לגמרי שני ידים ושני רגלים, ומה שכתב השו&quot;ע יד ורגל לאו בדוקא (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ו&#x27;)], ויש מח&#x27; ראשונים אם צריך ליטלה ממנה קודם שעומדת [הרמב&quot;ם ס&quot;ל דצריך להקפיד על זה כדי שלא יהא לא עקירה ולא הנחה על הבהמה [והוא דבר ניכר בבהמה כשהיא מכנת עצמה לעמוד שתלך לא במהירות (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ט&#x27;)], אבל הרשב&quot;א ס&quot;ל דל&quot;צ להקפיד על זה, וכן הוא פשטות השו&quot;ע (ביה&quot;ל ד&quot;ה וכשהיא), אבל הערוה&quot;ש (שם) ביאר בדעת הרמב&quot;ם דמפירכא דגמ&#x27; אי הכי אפי&#x27; חבירו נמי, משמע דמיירי כשאינו עושה הנחה ג&quot;כ דאל&quot;ה פשוט דיש איסור דרבנן לעשות הנחה בלא עקירה] כדי לא יעבור על איסור מחמר ואיסור שביתת בהמתו (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו החילוק בין מחמר לשביתת בהמתו?	"שביתת בהמתו הוי איסור שבהמתו לא יעשה שום מלאכה אפי&#x27; ע&quot;י גוי, מחמר הוי איסור מלאכה שנעשית בשותפות אדם ובהמה דהיינו בהמה טעונה בדבר והישראל מנהיגה [לפי הלחם משנה והגהות אשר&quot;י (ע&quot;ז פ&quot;א) איסור מחמר הוי דוקא בבהמתו, אבל שאר ראשונים ס&quot;ל דהאיסור אפי&#x27; בבהמה שאינה שלו] (מג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27; - ח&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק י&#x27;)"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מאי שנא חורש ממחמר?	"1) הרמב&quot;ן (שבת קנ&quot;ג ע&quot;ב) פי&#x27; דבחורש הבהמה הוי ככלי ביד האדם משא&quot;כ במחמר הוא רק מעורר הבהמה לילך והבהמה הולך מאיליה&lt;br&gt;2) האגלי טל (חורש סעי&#x27; ז&#x27;) פי&#x27; דבחורש צריך לאחוז המחרישה בידו משא&quot;כ במחמר יכולה לילך בכוחות עצמה (מ&quot;ב דרשו)&lt;br&gt;3) הרמב&quot;ם (הל&#x27; שבת פ&quot;כ ה&quot;א) ס&quot;ל דהוי גזה&quot;כ דחייב משום חורש אע&quot;פ שנעשה ע&quot;י בהמה, וביאר האפיקי ים (ח&quot;ב סי&#x27; ד&#x27; אות ב&#x27;) דמאחר שגילה לנו הקרא ילפינן מיניה אף ליו&quot;ט ולשביעית דה&quot;נ חייב משום חורש"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לו גוי אבל אינו מאמינו?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) בשם הספר התרומה דהוי כאילו אין לו גוי (מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;)"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העצה אם אין הבהמה רוצה להתחיל לילך?	"אם אין עליה שום דבר אפי&#x27; אוכף מותר לזרזה לילך דאין שייך בה איסור מחמר, אבל אם היא מושכת בעגלה וכדומה צריך למצא גוי [ומשמע דליכא איסור אמירה לנכרי באיסור מחמר, ואולי דוקא כאן התירו], ופשוט דאסור לצאת חוץ לתחום לבקש גוי (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשהוא מניחו לאחר שעקרה, האם מותר להנהיגה בקול?	"כתב הרמב&quot;ם דאסור להנהיגה בקול [ומובא בשו&quot;ע בי&quot;א], והשיג עליו הרשב&quot;א הרי ליכא מחמר דאינו עושה שום עקירה, ותי&#x27; המגיד משנה דאם הוא מנהיגה הרי הוא עושה מעשה בידים ואסור, ועוד תי&#x27; הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&#x27;) דהרמב&quot;ם ס&quot;ל דאיסור מחמר הוי כשהוא מנהיגה בעת שהמשא עליה אפי&#x27; בלא עקירה והנחה, אבל תוס&#x27; בפסחים (ס&quot;ו ע&quot;ב) משמע דמותר להנהיגה בקול (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;) [והרשב&quot;א בעבודת הקודש כתב דראוי לחוש להרמב&quot;ם (א&quot;ר ס&quot;ק ז&#x27;)]"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם הוא מתיירא מפני הלסטים?	"מותר לו לרכוב על החמור מפני הסכנה אבל עדיף לילך ברגליו שלא להשתמש בבעלי חיים, אבל אם הוא הולך חוץ לתחום הב&quot;י מסתפק אם עדיף לרכוב משום אין תחומין למעלה מעשרה וכתב דזהו דוקא יותר מי&quot;ב מיל דברגליו הוא ודאי איסור דאורייתא משא&quot;כ כשהוא רוכב על בהמה אבל בתוך י&quot;ב מיל פשוט ליה דעדיף לילך ברגליו שלא לעבור על הודאי איסור דרבנן דמשתמש בבעלי חיים [וצריך להשליך האוכף מעל הבהמה (ב&quot;י בשם מרדכי, מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;)], וכל זה דוקא כשהוא רוכב אבל אם הוא יושב בקרון בודאי עובר ג&quot;כ על איסור תחומין [דכל שהוא רחב ד&#x27; הוי כארעא סמיכתא] ועדיף לילך ברגליו אם אפשר (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;)"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול להביא ראיה ממעשה דאלישע בן אבויה ור&quot;מ דיש איסור תחומים ברוכב?	"ההגהות מרדכי הביא ראיה זו [וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) משום רכוב כמהלך דמי], אבל דחה הב&quot;י דמה שאמר ר&quot;מ לו אף אתה חזור בך לאו משום איסור תחומין אלא משום איסור רכיבה וגם מפני שהיה עובר על כמה עבירות בכל יום, והמתין להגיד לו זה רק כשדקדק אלישע בן אבויה על ר&quot;מ שלא לעבור על איסור תחומין וא&quot;כ אף אתה חזור בעבירות שלך {ואפשר לדחות עוד ע&quot;פ המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) דאם רגליו תלויות תוך י&#x27; בודאי יש בו איסור תחומין}"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	על מה צריך ליזהר כשהוא עומד ברה&quot;ר אצל עגלה ריקנית עם סוסים?	"כתב הפמ&quot;ג שיזהר שלא להגביה קולו ויהיה כמחמר (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;) [ודייק הפסק&quot;ת (אות ד&#x27;) דאינו עובר ממש על איסור מחמר דהרי אינו מכוין למלאכה, וכמ&quot;ש האבני נזר (או&quot;ח סי&#x27; נ&quot;ז)]"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין 1) ע&quot;ג העגלה 2) למטה מעגלה 3) אם העגלה אינו רחב ד&#x27;?"	"1) כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) דאם הוא גבוה י&#x27; ורחב ד&#x27; בלא הגלגלים הוי רה&quot;י גמור, ואם הוא גבוה י&#x27; עם הגלגלים אינו רה&quot;י דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בה, ומסתפק אם הוא ככרמלית דבדבר שאינו קבוע אמרינן אין כרמלית בכלים [אלא הוא מקום פטור (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&quot;ד)] אבל דלמא עגלה הוי קבוע והוי כרמלית 2) אם הוא מקורה אינו כרה&quot;ר, ואם הוא פתוח ג&#x27; טפחים הוי רה&quot;ר 3) הוי מקום פטור, אבל אם הוא רחב ד&#x27; למעלה מעשרה הוי רה&quot;י {ונראה דהיינו כשהוא רחב ג&#x27; למטה מעשרה ואין גדיים בוקעים בו, וע&quot;ע במחה&quot;ש}"	סימן רסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו סדרי הקדימה בחרש, שוטה, קטן, וחמור?	"1) חמור [שאינו אדם]&lt;br&gt;2) שוטה [שאין בו דעת כלל, ועי&#x27; רע&quot;א]&lt;br&gt;3) חרש וקטן שוין [חרש יש בו דעת קלושה, קטן אתי לכלל מצות]"	סימן רסו סעיף ג-ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבניו?	"כתב הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;) דלא יתנו לבנו קטן דהרי הוא מחויב לחנכו מדרבנן, אבל יכול ליתנו לבנו שוטה וחרש שאינם בני חינוך כמו קטן (ביה&quot;ל ד&quot;ה יתננו) [ואע&quot;פ שיש איסור לבנו לעשות מלאכה לדעת אביו, תי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה הג&quot;ה) דזהו רק איסור דרבנן כיון שאינו מצוהו בפירוש, וע&quot;ע בשעה&quot;צ לקמן (סי&#x27; של&quot;ד ס&quot;ק נ&quot;ד) דכתב דהוא איסור דאורייתא כשעושה על דעת אביו, וצ&quot;ע {וי&quot;ל דבאמת יש בזה מח&#x27; ראשונים, הריא&quot;ז ס&quot;ל דהאיסור כאן הוא לא תאכילם וזהו דוקא שהוא מצוהו בפירוש, וזהו כוונת הביה&quot;ל כאן, אבל הרבה תוס&#x27; (קנ&quot;ג ע&quot;א) ועוד ראשונים חולקים על הריא&quot;ז וס&quot;ל דיש עוד איסור דאורייתא ע&quot;פ המכילתא דכתיב אתה ובניך וכמ&quot;ש השעה&quot;צ לקמן (סי&#x27; של&quot;ד), ולזה צריך לאוקמיה דמגביה הכיס קודם שיעשה ההנחה וצריך להניחו לאחר שעשה העקירה, ולהלכה, הביה&quot;ל כאן והשעה&quot;צ חוששים לאיסור זה דמכילתא וממילא אין להקל אלא בכרמלית ולא ברה&quot;ר (ע&quot;פ הגרא&quot;י סורשר שליט&quot;א)}]"	סימן רסו סעיף ג-ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשנותנו לאנשים הנ&quot;ל, האם צריך להקפיד להניחו כשהוא מהלך, אם נתנו 1) משחשיכה 2) מבעוד יום?	"1) המגיד משנה הביא מהרמב&quot;ן והרשב&quot;א [ואפשר דג&quot;כ דעת הרמב&quot;ם] דצריך להקפיד בזה, ואע&quot;פ שאינו מצווה על שביתתם כבהמה מ&quot;מ מצווה שלא להאכילם איסור בידים (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד) 2) הרמ&quot;א הביא המגיד משנה דמקיל מערב שבת דאז אינו זמן איסור כלל ולא מקרי ספינן בידים, והמג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) הביא מרמב&quot;ן ורשב&quot;א דצריך להקפיד אפי&#x27; אם נתנו מבעוד יום, והכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק ט&quot;ו) דיש להקל בכרמלית [דיש לצרף שיטת הרשב&quot;א דס&quot;ל דבאיסור דרבנן מותר למיספי בידים (ביה&quot;ל סד&quot;ה הג&quot;ה), וצ&quot;ע דהביה&quot;ל לקמן (סי&#x27; שמ&quot;ג ד&quot;ה מד&quot;ס) הביא מרע&quot;א דהרשב&quot;א לא התיר אלא כשהוא לצורך הקטן, ותי&#x27; ר&quot;י באק דמבואר ברשב&quot;א דכשהוא עושה על דעת אביו אינו אסור אלא מדרבנן, וא&quot;כ במי שהחשיך לא מחמירין לו]"	סימן רסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לפי הרמ&quot;א, מאי שנא הליכה שניה משחשיכה דצריך להקפיד להניחו כשהוא הולך ומבעוד יום א&quot;צ להקפיד?	"תי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה הג&quot;ה) בדוחק דמבעוד יום הוא זמן היתר ולא דמי כלל לספייה בידים משא&quot;כ משחשיכה הוי זמן איסור ודמי לספייה בידים אפי&#x27; בהליכה שניה"	סימן רסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם אין לו אחר עמו?	"מותר לטלטלנו פחות פחות מד&#x27; אמות"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין לגבי הוצאה?	"לא התירו אלא העברה ברה&quot;ר או בכרמלית אבל לגבי הוצאה אפי&#x27; לכרמלית לא התירו (ט&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;), על כן צריך לזרוק הכיס כלאחר יד כשבא סמוך לביתו"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להביא תינוק למול?	"הט&quot;ז (ס&quot;ק ד&#x27;) התיר להביא התינוק פחות פחות מד&#x27; אמות, ובשעת הכניסה ויציאה צריך להשתמש בגוי, אבל המג&quot;א אוסר לגמרי דהרי אפשר למול בבית (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז)"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה יעשה בין הד&#x27; אמות לד&#x27; אמות?"	"כתב רבינו ירוחם דצריך לישב ממש [דעומד לפוש לא מהני כאן כיון שאינו עומד אלא כדי שלא יבא לידי איסור (מג&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;)], אבל הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק א*) ס&quot;ל דסגי לעמוד לפוש, וכן הוא מפורש ברש&quot;י (ע&quot;ז ע&#x27; ע&quot;א), והמ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ח) סותם דסגי בעומד לפוש אבל אח&quot;כ הביא שיש מחמירין לישב ממש או להניח החפץ ע&quot;ג קרקע. {ונראה דפליגי דוקא כשעומד רק להוציא עצמו מאיסור שבת אבל אם עומד מחמת רמזור אדום או לשוח עם חבירו פשוט דלכו&quot;ע מפסיק, וכמ&quot;ש בתוס&#x27; ב&quot;מ (ל&#x27;) דכדי שלא יעבור על איסור לא נחשב לא ניחא ליה, ודלא כפסק&quot;ת (הע&#x27; 49-50), אכן ר&quot;י באק רצה להביא ראיה מפמ&quot;ג בסמוך (א&quot;א ס&quot;ק י&quot;א) דצריך עמידה ממש לפוש כדי להפסיק מדאורייתא, עי&#x27; להלן}"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם אינו רוצה שהאכילות יצטרפו האם מהני להפסק מעט באמצע בכוונה?	"שו&quot;ת שנות חיים (סי&#x27; קמ&quot;ג) הביא ראיה מרבינו ירוחם הנ&quot;ל דלא מהני, אבל ממ&quot;ב לקמן (סי&#x27; תרי&quot;ח ס&quot;ק י&quot;ט) מבואר דמהני, וביאר רשז&quot;א (מנח&quot;ש ח&quot;א סי&#x27; כ&quot;א אות ב&#x27;) שהפטור ביותר מכדי אכילת פרס אינו דין הפסק אלא שאינו נחשב כאכילה אחת, והא ראיה אם אוכל והולך בלא הפסק אבל נמשך אכילתו יותר מכדי אכילת פרס ג&quot;כ אינו מצטרף. (מ&quot;ב דרשו)"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לו חבר עמו?	"עדיף טפי שכל אחד ואחד יטלטל החפץ פחות מד&#x27; אמות, ואז לכו&quot;ע א&quot;צ לישב או לעמוד לפוש דבכל אחד הוי מעשה חדש (ט&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח), ובזה מותר לטלטל אפי&#x27; מציאה שלא היה בידו מבעוד יום, ובלבד שהוא אינו מוקצה (פמ&quot;ג מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה אבל)"	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במציאה שלא באה לידו?	"הרמב&quot;ם חידש דמותר להביאו פחות פחות מד&#x27; אמות, והקשו עליו כל הפוסקים הרי מבואר בגמ&#x27; דאסור ליתנו לגוי וכ&quot;ש שאסור לטלטלו פחות פחות מד&#x27; אמות, והשיב הרמב&quot;ם לחכמי לוני&quot;ל דהגמ&#x27; לא חילק בין כיס למציאה לגבי ההיתר דפחות פחות מד&#x27; אמות, ומסיים דהרוצה לחלוק יחלוק, והמגיד משנה פסק להחמיר כשאר ראשונים (ב&quot;י) [אמנם, הנתיב חיים מיישב הרמב&quot;ם דאיתא בע&quot;ז (ע&#x27; ע&quot;א) המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד&#x27; אמות, ושאר הפוסקים גרסו בגמ&#x27; &quot;המוציא&quot; ולא &quot;המוצא&quot;, והוסיף הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ט) דעל כרחך גרסינן &quot;המוצא&quot; כהרמב&quot;ם דאילו &quot;המוציא&quot; לא יהא מותר להחזירו פחות פחות מד&#x27; אמות משום איסור הכנסה {ויש לדחות דיכול להכניסה כלאחר יד}, וכ&quot;כ הדגול מרבבה, ובשעת ששאלו את הרמב&quot;ם את מקורו לא נזכר שזה היה מקורו], אבל למעשה השו&quot;ע פסק דדוקא מציאה שבאה לידו כבר מערב שבת מותר לטלטלו פחות פחות מד&#x27; אמות."	סימן רסו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יצא סמוך לחשיכה עם כיסו?	"כתב רבינו ירוחם דלא התירו אלא כשסבר שעדיין יש שהות ביום והוי קצת אונס, אבל מי שיצא סמוך לחשיכה דהוי פושע [דהיה לו לחוש שמא ישכח, ובאמת הוא הלכה מפורשת לעיל (סי&#x27; רנ&quot;ב סעי&#x27; ו&#x27;)] אין לו היתרים הנ&quot;ל וצריך להתיר חגורו והוא נופל, ואינו יכול לצוה לגוי להביאו אבל יכול לצוה לגוי לשמרו ואם הוא מביאו מעצמו א&quot;צ למחות (כל בו, אגודה, דרכ&quot;מ ס&quot;ק ב&#x27;). אכן, יש שיטת הרשב&quot;א שחולק על רבינו ירוחם וס&quot;ל דגם בזה יש לו כל הקולות הנ&quot;ל (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב)"	סימן רסו סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שכח והוציא כיסו בשבת ממש?	"לפי הרבינו ירוחם פשוט דאין לו כל היתרים הנ&quot;ל, וכ&quot;כ הרמב&quot;ן (שבת קנ&quot;ג), אכן הקשה המג&quot;א (ס&quot;ק י&#x27;) מגמ&#x27; ע&quot;ז (ע&#x27; ע&quot;א) דמבואר דאפי&#x27; אם הוציא בשבת יש לו היתרים הנ&quot;ל {דגרס המוציא ולא המוצא}, ותי&#x27; המג&quot;א דהגמ&#x27; בע&quot;ז מיירי כשהוציא בשוגג ולא במזיד, אכן השיג עליו החת&quot;ס דמפורש ברמב&quot;ן דאפי&#x27; בשוגג אין לו כל היתרים הנ&quot;ל [וצ&quot;ע מגמ&#x27; ע&quot;ז, ואין לומר דס&quot;ל כגרסת הרמב&quot;ם &quot;המוצא&quot; דהרמב&quot;ן חולק על הרמב&quot;ם] {ועוד יש לפרש דקנסו אותו כאן בדוקא שעבר על תקנת חז&quot;ל שלא לצאת סמוך לחשיכה (סי&#x27; רנ&quot;ב סעי&#x27; ו&#x27;), אבל משחשיכה ליכא גזירה, ולפי&quot;ז נמצא שאם יצא לכרמלית סמוך לחשיכה דקיי&quot;ל שמותר א&quot;כ לא גזרו עליו ויהא שייך לו כל היתרים הנ&quot;ל, וחידוש הוא לחלק בין רה&quot;ר לכרמלית}"	סימן רסו סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשיגיע לחצר המשתמרת, מה יעשה 1) בכלים הניטלים 2) בכלים שאינם ניטלים 3) בכלי זכוכית קטנים 4) בכלי זכוכית גדולים?	"1) נוטלם בידים [ואפי&#x27; אם הם יותר מט&quot;ו סאה שיש בו איסור מפנה אוצר מ&quot;מ במקום צער בעלי חיים התירו, אבל לא מעל העגלה (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ב, מחה&quot;ש, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד)] 2) יתיר החבלים והם יפלו לארץ 3) מניח תחתיהם כרים וכסתות, ומותר לבטל כלי מהיכנו לשעה במקום הפסד מרובה [וזהו לפי הר&quot;ן ורשב&quot;א, אבל לפי הרי&quot;ף והרא&quot;ש מותר אפי&#x27; שלא במקום הפסד כיון שלא היו עליו בין השמשות וגם דעתו היתה לשמטן אח&quot;כ] (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז) 4) בודאי צריך להסירם מעל הבהמה משום צער בעלי חיים (ביה&quot;ל ד&quot;ה ולא) [ויזהר שלא יסמוך עליו דקמשתמש בבעלי חיים (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, ביה&quot;ל ד&quot;ה אלא)], ויפרקן בנחת שלא ישברו [אבל זה נחשב כטלטול במקצת יותר וגרוע מביטול כלי מהיכנו לשעה (מגיד משנה, מג&quot;א שם)]"	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הפירוש &quot;פורקן בנחת&quot;?	"הב&quot;י מציין לס&quot;ס ש&quot;ה ומבואר שם דהיינו להניח ראשו תחתיו ולסלקו לצד שני, אבל הקשה עליו התהלה לדוד דזהו עצה טובה בתבואה וכדומה אבל כאן מיירי בדברים הנשברים, וצ&quot;ע, אלא פי&#x27; התהל&quot;ד וחזו&quot;א דפורקן בנחת היינו להניחו בנחת, ואין זה טלטול גמור שהוא רק מרפה אחיזתו על החבל וממילא הכלים יורדים למטה {ואמנם, כן מבואר בביה&quot;ל (סי&#x27; ש&quot;ה סעי&#x27; י&quot;ח ד&quot;ה ומטעם) דהמחבר קיצר העתקת הרמב&quot;ם ופורקו בנחת אינו מכניס ראשו תחתיו וכו&#x27; אלא הוא ריפוי אחיזת החבל בנחת}."	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם החשיך בעיר האם מותר לו להביא בהמתו עד ביתו?	"הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;א) מסתפק בדבר ומצדד דצריך לפרוק בהמתו בחצר הראשון שבעיר"	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו עובר על שביתת בהמתו כשנכנס הבהמה לתוך החצר?	"תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;א) דלגבי הבהמה התירו, וצ&quot;ב, והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק י&quot;א) פי&#x27; דהא דאמרינן בגמ&#x27; א&quot;א דלא קאי פורתא אינו עמידה ממש לחייב עליה מדאורייתא אלא הוי כמו עמידה לכתף [ומכאן משמע דעמידה לרמזור אדום לא נחשב כעמידה (ר&quot;י באק)], והמהרש&quot;א (שבת קנ&quot;ג ע&quot;ב) פי&#x27; דנוטלה מעל החמור קודם שעומד ומניחה עליה אחר שעקרה רגליה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג) [ורא&quot;י סורשר מציע דכוונת המג&quot;א כהמהרש&quot;א אלא דקשה ליה דמבואר בביה&quot;ל בסמוך (סעי&#x27; י&quot;א) דיש מחמירים דבעי שני שינויים, אחד שלא עמד ועוד לזרקו כלאחר יד, ולזה תי&#x27; המג&quot;א דלא החמירו בבהמה], והערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ב) פי&#x27; דאינו נכנס לחצר אלא עומד אצלו מבחוץ במקום שאינו יכול לבא לידי נזק מליסטים וחיות רעות, ע&quot;ש."	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה הכוסות של מקיזי דם מוקצים, הרי קיי&quot;ל דמוקצה מחמת מיאוס מותר?	"תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) בשם הר&quot;ן דהיינו כשראוים לכסות בהם כלי שמא יפלו וישברו (מחה&quot;ש, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ה) [ורע&quot;א הביא הרז&quot;ה דס&quot;ל דהם מוקצה מחמת גופן, והרשב&quot;א ס&quot;ל דהם ככלי שמלאכתו לאיסור דמותר לצורך גופו ומקומו] "	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לבטל כלי מהיכנו לכל השבת במקום הפסד מרובה?	"המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ד) כתב דלפי הר&quot;ן אסור אפי&#x27; במקום הפסד מרובה אבל לפי המגיד משנה ושלטי הגיבורים ורש&quot;י מותר, ולפיכך המג&quot;א מצדד להקל כרוב ראשונים [ורק במקום שאפשר לפרקן בנחת מודה דלא יבטל כלי מהיכנו], אכן הקרבן נתנאל הביא מכמה ראשונים דאסור לבטל כלי מהיכנו אפי&#x27; בהפסד מרובה, וכן הוא פשטות הגמ&#x27; דפריך הא קמבטל כלי מהיכנו ולא אוקמיה כגון שא&quot;א לפורקן בנחת, וגם בבהמה שטובע בים דמתירין לבטל הכרים וכסתות רק משום צער בעלי חיים דאורייתא ולא משום הפסד מרובה, וכן מבואר מהריטב&quot;א [חידושי הר&quot;ן] דס&quot;ל דא&quot;צ להפסיד ממון בעבור בהמתו וממילא צער בעלי חיים דוחה הפסד ממון, משמע דמשום ביטול כלי מהיכנו אינו יכול להקל במקום הפסד מרובה {ונמצאת דצב&quot;ח והפסד מרובה ביחד דוחין ביטול כלי מהיכנו, והא דאסרינן בשליפי רברבי צ&quot;ל דמיירי בדליכא צער בעלי חיים}, ולפיכך הכריע הביה&quot;ל (ד&quot;ה לשמטן) דקשה מאד להקל בביטול כלי מהיכנו במקום הפסד מרובה {אבל במקום צער בעלי חיים יש להקל}"	סימן רסו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם חשכה לו בדרך ותפילין בראשו?	"כיון שא&quot;א להשאירם בדרך משום בזיון התפילין מותר לנשאם דרך מלבוש עד ביתו, אבל צריך לכסותם בידו כדי שאחרים לא יראו אותם [ולא יכוין לשם מצוה משום איסור בל תוסיף וכמ&quot;ש לעיל סי&#x27; ל&quot;א]"	סימן רסו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא בבית המדרש?	ביהמ&quot;ד שלהם לא היו משומר מגנבים ולפיכך דינו כמו שהוא בדרך	סימן רסו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עד מתי מותר לו ללבוש את התפילין?	עד שיגיע לבית הסמוך לחומה שנשמרים בתוכה	סימן רסו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש עוד היתר מלבד כל ההיתרים הנ&quot;ל?	"איתא בגמ&#x27; עוד היתר במי שחבילתו מונחת על כתפו ועשה עקירה מבעוד יום ועדיין לא פסק שמותר לו לרוץ לביתו דהוי היכרא ויזכור שהוא שבת ולא יעמוד [ודוקא כשאין לו עצה אחרת כגון דליכא בהמה או גוי או חש&quot;ו אצלו, ואינו יכול לילך פחות פחות מד&#x27; אמות מפני הליסטים או מפני שיש שם נהר רחב ד&#x27; אמות (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט)]"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה כשהוא מגיע לביתו?	"איתא בגמ&#x27; שיזרוק לה כלאחר יד כגון מכתפיו ולאחריו, והביה&quot;ל (ד&quot;ה כי) הביא לזה ב&#x27; פירושים: א&#x27; - א&quot;א שלא יניח סמוך לביתו וזה מותר מפני שלא עשה שום עקירה אלא מבעוד יום, ואחר שפסק בע&quot;כ צריך לזרוק החבילה כלאחר יד לתוך ביתו כדי שלא יהא חייב משום הכנסה. ב&#x27; - אע&quot;פ שלא עשה עקירה אלא מבעוד יום אפ&quot;ה צריך לדקדק שלא יעשה הנחה בשבת ומש&quot;ה צריך לזרוק החבילה כלאחר יד, והא דאמרינן דא&quot;א דלא קאי פורתא לאו דוקא הנחה ממש אלא נראה כהנחה. הביה&quot;ל משמע דמדינא ס&quot;ל כפירוש א&#x27;, אבל יש מחמירים כפירוש ב&#x27;, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ו) נקט כפירוש ב&#x27;."	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכרמלית?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ח) בשם השלטי הגיבורים דבכרמלית מותר לעשות עצה זו [לרוץ] אפי&#x27; אם יש לו האפשרות לעשות עצות האחרות (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ח, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט) {וצ&quot;ע דהמג&quot;א גופה ס&quot;ל לעיל (ס&quot;ק ג&#x27;) דלא הקילו חז&quot;ל כלל בכרמלית דלא אתי לידי חילול שבת דאורייתא}"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכיס?	"הר&quot;ן כתב בשם הרמב&quot;ן דלא התירו העצה לרוץ בכיס כיון דלית ביה הכירא, אבל המגיד משנה כתב בשם הרמב&quot;ן דאפי&#x27; בכיס התירו, והכריע הט&quot;ז (ס&quot;ק ו&#x27;) כיון דמילי דרבנן הוא הסומך להקל לא הפסיד (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ד) {וכן נראה ע&quot;פ כללי הפסק י&quot;א וי&quot;א הלכה כשניה}"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם יצא בכיס בשבת, אם הוא 1) בביתו 2) בחוץ?	"1) כתב הרמ&quot;א שמותר לילך לחדר ולהתיר חגורו ולהצניע שם [וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ט) אע&quot;פ שראינו בשבת (ל&quot;ה ע&quot;ב) שבתחילה הצניעו את השופר ואח&quot;כ קיבלו את השבת היינו לכתחילה אבל בדיעבד מותר לטלטל מוקצה לאחר שהוא בידו], אבל הגר&quot;א חולק על הרמ&quot;א ומג&quot;א וס&quot;ל דצריך להשליכה מיד [ועי&#x27; להלן אם יש חילוק בין כשהיה בידו בהיתר או באיסור], וכתב הדה&quot;ח דמודה הגר&quot;א בכיס שיש עליו תורת כלי ולא נעשה בסיס כיון שהניחה בשכחה ממילא מותר לטלטלה כשהוא עדיין בידו {ועי&#x27; רע&quot;א (לקמן סי&#x27; ש&quot;ח סעי&#x27; ג&#x27;) דהקשה מירושלמי דמאי דמבואר דאפי&#x27; כשאינו בסיס צריך להשליכו מיד} [ועי&#x27; בחזו&quot;א (סי&#x27; מ&quot;ט ס&quot;ק י&#x27;) דמיירי במי שדרכו להוציא המעות מהארנקי, ותמה למה מותר לטלטלה הרי הוא טלטול מן הצד לצורך דבר האסור] אבל לא במוקצה מחמת גופה, אבל מקיל באיזמל של מילה משום חשש שמא ימנע ולא מהיל [עי&#x27; מש&quot;כ בסמוך] (ביה&quot;ל ד&quot;ה יכול), ועוד כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ה) דאם יכול לבא לידי הפסד אפשר שגם הגר&quot;א מודה דמותר להצניעו כדי שלא יבא לידי הפסד [אכן במ&quot;ב לקמן (סי&#x27; ש&quot;ח ס&quot;ק קמ&quot;ו) כתב דאסור לטלטל מוקצה אפי&#x27; במקום הפסד (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; קצ&quot;ד)] 2) לפי השו&quot;ע בסעי&#x27; ח&#x27; דלא התירו היתרים אלו אלא במי שהחשיך ולא במי שפשע ויצא סמוך לחשיכה או בשבת גופה (ביה&quot;ל ד&quot;ה דה&quot;ה, ערוה&quot;ש סעי&#x27; כ&quot;ז) ואסור להביאו לביתו אבל מותר לומר לגוי לשמרו ואם הוא מביאו אין לחוש (אגודה, רמ&quot;א), ומ&quot;מ חידש המג&quot;א (ס&quot;ק כ&#x27;) דאם הוא מתיירא שהגוי יקחוהו בשוק מותר לו לרוץ לביתו ולהשליכו כלאחר יד באופן שעשה העקירה מבעוד יום (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ו), והוסיף המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ב) דכ&quot;ש שמותר לצוות להגוי להביאו לביתו היכא דהוא מתיירא שמא יקחוהו [וחידש רשז&quot;א (שש&quot;כ פי&quot;ח הע&#x27; רכ&quot;א) דבזה&quot;ז דלא מקפידין שלא להניח דברים בכיסו סמוך לחשיכה א&quot;כ אינו פושע ומותר לרוץ עמו לביתו {ויש לדון בזה דאפ&quot;ה היה לו ליזהר יותר}]"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה בזמנינו אם מצא מעות בכיסו דאין לנו חגורה להתיר?	"כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ח) דאם יש שם גוי [או קטן] יאמר לו ליתן ידו לתוך כיסו וליטול המעות, ואם אין שם גוי אם הוא ברה&quot;ר צריך לפשוט את בגדו ולנערם מכיסו ואם הוא בכרמלית גדול כבוד הבריות וכו&#x27; ויכול לילך לביתו ולפשוט שם בגדו {וצ&quot;ב אפי&#x27; ברה&quot;ר למה לא אמרינן גדול כבוד הבריות וכו&#x27; ויתיר לו לטלטל המעות בידים}"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם יש מוקצה בידו, האם צריך להשליכה מיד או יכול לטלטלה לכל מקום שירצה 1) בכלי שמלאכתו לאיסור 2) בכיס של מעות שאינו בסיס 3) במוקצה מחמת גופה?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר על סי' ש""ח ♦<br>********************"	סימן רסו סעיף יא-יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם מצא ארנקי בשוק בשבת, האם מותר לטלטלו 1) ע&quot;י עצמו 2) ע&quot;י גוי?	"1) בודאי אסור לטלטלו ע&quot;י עצמו [אבל ע&quot;י רגלו יש להקל (ביה&quot;ל ד&quot;ה פן), והחזו&quot;א (סי&#x27; מ&quot;ז ס&quot;ק י&quot;ג) אינו מתיר אלא דרך הילוכו], ומשמע דמשום זכייה מהפקר אינו אסור (פסק&quot;ת אות ז&#x27;) 2) יש בזה ג&#x27; שיטות, המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;א) ס&quot;ל דאסור לגמרי וכמ&quot;ש לעיל (סעי&#x27; א&#x27;) דעדיין לא זכה בו, ורע&quot;א ס&quot;ל דלעיל מיירי רק לגבי האיסור הוצאה ברה&quot;ר אבל לגבי האיסור מוקצה לא שמענו וממילא מותר לצוות לגוי להגביהו [ואם הוא מביאו לביתו מעצמו א&quot;צ למנעו], והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק כ&quot;א) הביא מהא&quot;ר דמקיל לגמרי ע&quot;י גוי דכאן הישראל לא זכה בו כלל והגוי זוכה לעצמו {וצ&quot;ב דלמעשה הוא עושה מלאכה בעבור ישראל}, וכ&quot;ש בכרמלית בזמנינו, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ח) אינו מכריע בין השיטות"	סימן רסו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם עבר והגביה הארנקי באיסור?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה מצא) דמותר לטלטלו פחות פחות מד&quot;א {וצ&quot;ע דאמרינן לעיל (סעי&#x27; א&#x27;) דבמציאה אינו מותר כל היתרים הנ&quot;ל, ורק הרמב&quot;ם התיר אבל אנן לא קיי&quot;ל כוותיה}"	סימן רסו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מצא ארנקי של חבירו?	"בודאי אינו יכול לטלטלה פחות פחות מד&#x27; אמות משום השבת אבידה, אבל לגבי האיסור מוקצה הביה&quot;ל (ד&quot;ה אסור) מסתפק בדבר [ולהלכה אע&quot;פ שיש שיטת מרדכי דמקיל לטלטל מוקצה במקום מצוה מ&quot;מ שאר הפוסקים חולקים עליו (מנח&quot;י ח&quot;ה סי&#x27; מ&quot;ב אות י&quot;ב), וביאר החת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; פ&quot;ב) דלא עדיף מהבעלים גופייהו, ועוד כתב רשז&quot;א (שש&quot;כ פ&quot;כ הע&#x27; כ&quot;ח) דאפי&#x27; אם הוא רק כלי שמלאכתו לאיסור ג&quot;כ אסור להחזירו לבעליו], וע&quot;י גוי יש להתיר דהוי שבות דשבות במקום מצוה (פסק&quot;ת אות ו&#x27;)"	סימן רסו סעיף יג		
